פסק-דין בתיק ת"א 3247-09

כנגד הנתבע 2

1.         התובעת מבקשת בתביעתה לפנות את הנתבע מבית חד קומתי שהוחזק בזמנו ע"י הוריו שהיו דיירים מוגנים בו, ושלבינתיים נפטרו.

            הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") מנגד טוען לזכות דיירות מוגנת בבית היות שנולד בבית ועוד במהלך חיי אביו המנוח ובשנת 03' עבר להתגורר בו אצל ועם הוריו כ-5 שנים טרם פטירת אמו המנוחה, שנפטרה לאחר אביו.

רקע

2.         התובעת נרשמה ביום 14.11.10 כבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 171 בגוש 3932 המצויים ברח' איתמר בן אבי בראשל"צ (להלן: "המקרקעין"). עוד טרם רכישת המקרקעין על ידה, רכש חלק מהמקרקעין הנ"ל בשנת 2006 אדם בשם ג'ק שלחון (להלן: "מר שלחון") מבעלים קודם בשם מאיר אליהו (להלן: "אליהו"). האחרון היה בעלים יחד עם אחרים במקרקעין ואת חלקו מכר לתובעת במהלך שנת 2007.

            הואיל והבעלות במקרקעין הנ"ל נרשמה ע"ש התובעת לאחר הגשת התביעה, נסתמו טענות הנתבע בכל הנוגע לזכויותיה במקרקעין הנ"ל.

3.         התביעה מתייחסת כאמור למבנה חד קומתי המצוי על המקרקעין הנ"ל הכולל בחלקו המערבי דירת מגורים (להלן: "הבית") שהוחזק ע"י המנוח בקשיץ מנחם עד פטירתו ביום 17.3.04, ובקשיץ מגדה עד פטירתה ביום 2.5.05 (להלן: "המנוחה"). חלקו המזרחי של המבנה הכולל דירה צמודה סגור ואין איש מתגורר בו.

4.         לטענת התובעת, זמן קצר לאחר פטירת המנוחה פלשו הנתבעים 2 ו-3 לבית והחלו להתגורר בו ללא כל זכות או רשות מהבעלים, והשתלטו גם על חלק מהחצר שכלל לא היתה מושכרת בזמנו למנוחים. כמו כן, ביצעו שינויים בבית ללא היתר. בנוסף לא שילמו את דמי השכירות ולכן קמה לתובעת עילה לפנותם.

            לבינתיים ניתן פס"ד כנגד הנתבע 3, משפונה הבית על ידו.

5.         לטענת הנתבע, אין זו הפעם הראשונה שבעלי הבית מבקשים לפנותו והחל בכך מר  אליהו בשנת 07' כשהוא עושה שימוש בבריונים תוך איומים ואלימות לפנותו. משראה כי דרך זו לא צלחה, ניסה לפתותו בהצעות כספיות ועסקיות בתמורה לפינוי, אולם הנתבע סירב. כל הפניות הנ"ל מעידות לטענתו בבירור כי הנתבע הינו דייר מוגן בבית, שאף שילם את שכה"ד לנציג הבעלים בזמנו באופן סדיר. לדבריו, שב לגור עם הוריו בשנת 02', וכך גר כמו גם הנתבע 3 בזמנו עם המנוחים טרם פטירתם, ברציפות, והנתבע עושה כן גם עד עצם היום הזה.

לטענתו לא ידע כלל על החלפת הבעלים והוא הכיר רק את מר אליהו שהתנהל מולו וממנו למד כי הוא בעליו של הבית. מאוחר יותר נודע לו כי האחרון מכר בשנת 2006 את זכויותיו למר שלחון אשר על פי הוראות אליהו שולמו דמי השכירות לידיו עוד בימי חייה של המנוחה.

            עוד נטען ע"י הנתבע, כי מעברו אל בית הוריו נועד בין היתר לסייע להם ובעיקר לאמו ע"מ לטפל באביו המנוח ולאחר פטירתו של האחרון טיפל באמו המנוחה לצד מטפלת שהיתה גרה עמם בבית כשנתיים טרם פטירתה. לאחר פטירת אמו נותר יחד עם בנו להתגורר בבית, ורק לאחר מכן עבר האחרון לגור אצל אמו ועזב את הבית.

            בכל הנוגע לשימוש בחצר הבית, המשיך הנתבע לטענתו לעשות את השימוש שעשו בה הוריו מאז 1950 ועד פטירתם. בנוסף נטען, כי בניגוד לבעלי הבית שלא דאגו לתחזוקתו ולמצבו של הבית מתוך כוונה להביא להתמוטטותו, הרי שעה שנזקק לתיקונים היה זה הנתבע שדאג לביצועם כמו החלפת הרעפים בשנת 04' (במועד חיי המנוחים), צנרת המים שהתפוצצה בינואר 08' והחלפת הריצוף לנוכח הצורך בהחלפת הצנרת.

            משכך, אין לתובעת כל זכות לפנותו מהבית ומכח זכותו כדייר מוגן הוא זכאי להמשיך ולהתגורר בו.

המחלוקת

6.         המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקר לשתי שאלות והן זכות הנתבע כדייר מוגן בבית וקיומה של עילת פינוי כנגדו. בעוד שהנטל להוכחת המענה לשאלה הראשונה מוטל על הנתבע, הרי על התובעת עול הוכחת עילת פנוי במידה והוכיח את זכותו כדייר מוגן.

הדיירות המוגנת

7.         התובעת הסתמכה מטעמה על תצהירו של מר אליהו שהיה בעל הבית עד לשנת 07'.